שגיב נולד ב 12/09/1999.

תינוק מתוק עגלגל ויפה בעל פנים קורנות וזוהרות שהאירו כמו ירח. אימו נטליה מספרת “ברגע הראשון שפקח את עיניו התכולות, אור מופלא הציף את החדר. אני משוחדת, התאהבתי מיד אך כך גם כל מי שהביט בעיניו וזכה לחיוך, התאהב בשגיב לנצח.”

שגיב הוא בן הזקונים של נטליה, שהיה עבורה “האור בעיניי והאוויר בריאותיי”. אח צעיר לרן וגיל, איתם חלק ילדות ואהבה ללא גבולות. נכד לסבתו האהובה, מריקה, אותו גידלה ופינקה. אחיין לויוי ומאיה, הדודות שגידלו אותו כילד שלהן, ולאבישי שהצטרף למשפחה כשגיב היה בן 7. דוד של חיבוקים ושיגועים לברק, גל ואלה. בן דוד, אח גדול וחבר נפש לאיתן, אדיר ושי.

שגיב גדל בקריית שרת שבחולון. למד בבית הספר היסודי משה שרת, בחטיבת אלון ובתיכון קריית שרת.
למרות הפרעות קשב וריכוז השלים את לימודיו, בעיקר כי המורים לא ויתרו עליו.
הוא היה מקסים ויפה תואר. תמיד ידע לצאת מכל צרה, בחיוך קטן עם הנמשים המתוקים שלו והעיניים הכי תכולות בעולם. כשבגר, למד איך להתמודד עם הקשיים שלו. הוא אסף כלים ופיתח יכולת להתגבר על כל אתגר, וכך גם באו השאיפות למצוינות והישגיות.

בילדותו פרק את הצורך בתנועה מתמדת במשחק כדורגל, אך כשהיה תלמיד תיכון העביר את עיקר עיסוקו בשעות הפנאי למחשב. שגיב היה “גיימר” רציני שמשחק במחשב במשך שעות. הוא היה חנון מחשבים וגיימר, אבל מצד שני גם אהב מוזיקה על כל גווניה, ספורט, MMA (גם התאמן) ומפגשים חברתיים רבים.

לקראת סיום התיכון, החליט שגיב כי הוא רוצה שירות צבאי משמעותי וקרבי. הוא התגייס לגדוד גרניט 932 של הנח”ל, שירת כלוחם במסייעת וסיים את שירותו הצבאי בהצלחה והערכה רבה מצד מפקדיו ואחיו הלוחמים.

שגיב ייזכר כבחור מרשים, שגילה מנהיגות, חריצות ואחריות. רק אחרי לכתו, גילינו את כמות החברים העצומה שהייתה לשגיב. מעגלים מעגלים של עשרות חברים הקיפו אותו. חברים מביה”ס ומהצבא, מהמחשב ומהעבודה. קבוצות רבות של חברים ממקומות רבים, בעלי תחומי עניין מגוונים. כמה שזה נשמע מוזר, כל אחד מהם בטוח ששגיב הוא חברו הקרוב ביותר. הוא ידע להגיע ולגעת בכל אחד ואחת מהם, ידע למצוא מקום לכל אחד, לתת את הזמן ואת כל הלב, לכל מי שהיה סביבו. כזה היה שגיב, עולם ומלואו. שובב, רגיש, אמפתי ודעתן, הכל מהכל היה בו. אולי בשל היכולת הבין אישית האדירה הזו, רצה ללמוד פסיכולוגיה וקרימינולוגיה.

שגיב היה אוהב אדם אמיתי, אך גם התעניין מאוד בהקשרים הרחבים יותר של התנהגות האדם. הייתה לו משיכה לתחום היחסים הבינלאומיים, דיפלומטיה והיסטוריה. בדגש על העבר העקוב מדם של העם היהודי. כמה אירוני שבמחשב שלו נשארו סרטים דוקומנטריים רבים על מלחמות ישראל, פרעות ופיגועים שחווינו כעם וכמדינה.

כשהשתחרר, עבד לקראת הטיול הגדול כברמן במסעדת “גורדוס” שבחולון. גם שם, כמו בכל מקום בו עבר, אסף סביבו חבורה שלמה של חברים. לטיול בדרום אמריקה, נסע שגיב עם חברו הטוב עוד מביה”ס רוני פטרובסקי. שגיב ורוני חרשו את ארגנטינה, צ’ילה, קולומביה, פרו וברזיל – שם התאהבו במסיבות. שגיב חזר לארץ אחרי חצי שנה של חופש בלתי מוגבל.

למסיבה ברעים, שגיב ורוני יצאו באמצע הלילה, רק כדי לפגוש חברים מהטיול. האזעקות של ה 7 לאוקטובר העירו את אימו נטליה, שהצליחה לעמוד איתו ועם רוני בקשר שלוש פעמים. ב-6:45, כששגיב לא ענה, התקשרה נטליה אל רוני. רוני אמר שהם ברכב, נוסעים לכיוון המרכז ושגיב נוהג. לשיחה הרביעית ב 06:58 הם כבר לא ענו. קצת אחרי 7:00, עשתה נטליה איכון לטלפון של שגיב שהיה בכניסה לקיבוץ מפלסים. לאחר כשעה וחצי, החל הנייד של שגיב בתזוזה לעבר רצועת עזה על פי האיכונים, עד שהגיע לבית החולים האינדונזי בג’בלייה. שגיב ורוני הוגדרו כחטופים. בתקופה זו, הוקם “החמ”ל המשפחתי” ובני המשפחה פעלו ללא לאות להחזרת שגיב, רוני ושאר החטופים. כשבועיים וחצי מאוחר יותר, ביום רביעי ה 25/10 בבוקר, הגיעה הדפיקה בדלת. 

שגיב נט​​מן לצד חברו הטוב רוני בבית העלמין חולון. בחייהם ובמותם.